שלומציון המלכה הייתה שליטה יוצאת דופן בשושלת המלוכה החשמונאית ששלטה בארץ ישראל בשלהי תקופת בית המקדש השני. היא הייתה אישה אצילה וצדקת, שתקופת שלטונה הביאה שלום ושגשוג לממלכה היהודית ולארץ הקודש. הכירו את סיפורה המרתק דרך 10 עובדות קצרות:

1. היא הייתה נשואה לשני מלכים חשמונאים

שְׁלֹמְצִיוֹן אלכסנדרה הייתה נשואה תחילה ליהודה אריסטובולוס הראשון, נינו של מתתיהו הכהן הגדול – גיבורו המפורסם של מרד החשמונאים וסיפור נס חנוכה ומייסד השושלת החשמונאית. יהודה אריסטובלוס מת כבר במהלך שנת שלטונו הראשונה מבלי להשאיר צאצאים. על פי מצוות "יִּבּוּם" הוטל על המבוגר מבין אֶחָיו הצעירים, יהונתן – הידוע בכינויו "אלכסנדר ינאי" – לשאת את אלמנתו. ינאי "ייבם" את שלומציון ונשא אותה לאישה וגם ירש את כס השלטון.

2. מלכת השלום

שמה היווני של שלומציון המלכה היא "סלומה אלכסנדרה", אולם במקורות היהודיים שמה מופיע בצורות שונות, כמו: "של ציון"1, "שלמתו"2, "שלמצה"3, ועוד4.

המוטיב החוזר ברוב הצורות של שמה הוא השורש "שלום", בדומה לשמו של המלך שלמה, שתקופת מלכותו מהווה סמל לשלום, שפע ושלווה.

3. היא הייתה אחותו של רבי שמעון בן שטח

שלומציון הייתה אחותו של אחד מראשוני התנאים (ה"זוגות"), רבי שמעון בן שטח, שהיה לא רק תלמיד חכם אלא גם מנהיג דגול שחיזק את שמירת המצוות ופעל ללא מורא למען דרך התורה והמסורת היהודית, חרף קשיי התקופה ורדיפת חכמי ישראל.

שלומציון המלכה הושפעה רבות מאישיותו ודרכיו של אחיה, שאיתו ניהלה קשר קרוב, וכל ימיה רחשה כבוד ויקר לתורה ולחכמיה.

4. עם ישראל היה מפוצל בתקופתה

באותם ימים נחלקה החברה היהודית למספר זרמים כשהבולטים שבהם היו ה"פְּרוּשִׁים" – שנותרו נאמנים לפרשנות המסורתית של התורה והכירו בסכמות ההכרעה של החכמים; וה"צְדוּקִים" – קבוצה אליטיסטית שניסחה עקרונות חדשים לפירוש התורה וכפרה בנאמנות הפירוש המסורתי של התורה ובסמכותם של החכמים.

למרות שהרוב המוחלט של העם דבק בדרך המסורתית של ה"פרושים", מעמדם הכלכלי הגבוה של ה"צדוקים" היקנה להם השפעה פוליטית עצומה.

5. היא הצילה את חיי אחיה הגדול

אף שבראשית דרכו לא היה ינאי המלך מזוהה עם אחד מהפלגים, בעקבות הסתה מכוונת של יועץ צדוקי שניצל את העובדה שחכמים התייחסו ברצינות לעדות שהטילה ספק בייחוסו הכוהני של ינאי, יצא המלך למלחמת חורמה בפרושים והרג את כל חכמי ישראל. גם גיסו, רבי שמעון בן שטח, היה מוצא להורג אלמלא אחותו האמיצה, אשתו של המלך, שהחביאה אותו מפני חמתו עד יעבור זעם5.

6. השליטה היחידה

עוד בימי חייו של ינאי ניהלה שלומציון את ענייני הפנים של המדינה, כאשר בעלה נעדר עקב מסעות צבאיים שונים. עם מותו, בשנת 73 לפנה"ס, עברה הסמכות המלאה לידיה, והיא שלטה במדינה ביד רמה ובכישרון רב במשך תשע השנים הבאות.

שלומציון המלכה היא הייתה האישה היחידה מתוך 10 השליטים החשמונאים ששלטו בארץ ישראל בין השנים 139–36 לפנה"ס.

7. היא הקימה מחדש את עולם התורה

בניגוד לבעלה, שהעדיף בסוף ימיו את הצדוקים, שלומציון המלכה הפכה את הכף וצידדה באופן מובהק בחכמי ישראל ובמסורת שבעל-פה, ושימשה להם משענת ומגן מפני רודפיהם.

היא הרחיקה בהדרגה את הצדוקים מעמדות כוח והשיבה לתפקידם את החכמים ששרדו את רדיפות המלך ינאי. היא סייעה לשקם את עולם התורה ולהחזיר את עם ישראל לחיק שמירת המצוות, כשאחיה, רבי שמעון בן שטח, עמד בראש הסנהדרין לצד עמיתו רבי יהודה בן טבאי.

8. הארץ שגשגה תחת שלטונה

לצד השגשוג הרוחני, שלומציון המלכה הביאה עימה עידן של שלום מדיני ושגשוג חומרי חסר תקדים. היא חיזקה את הצבא ובנתה מבצרים, ובכך חיזקה את מעמדם הבטחוני של היהודים מול אויביהם. אבל יותר מכך, בימי שלטונה התברכה ארץ ישראל בשפע גשמים ויבול משובח. המסורת מספרת שגרגירי החיטה צמחו לגודל של כליות, השעורים היו כגרעיני זיתים והעדשים שקלו כמו דינרי זהב!6

9. מותה הוביל למלחמת אחים ולהשתלטות הרומאים

עם מותה של שלומציון, בשנת 65 לפסה"נ, פרצה מלחמת אחים בין שני בניה, אריסטובולוס והורקנוס7. האחים ביצעו אז מה שלימים התברר כטעות מרה והרת אסון: הם ביקשו מהגנרל הרומי פומפיוס לתווך בסכסוך שפרץ ביניהם. צעד זה הוביל להתערבות רומית הולכת וגוברת בענייני הממלכה, ובהמשך הביא את הקץ לעצמאות היהודית והוביל בסופו של דבר לחורבן ירושלים ובית המקדש.

10. היא מגלמת את ההבטחה האלוקית

תקופת שלטונה של שלומציון המלכה ממחישה עיקרון יסוד בסיפורו של העם היהודי:

לאורך אלפי שנות קיומנו, העם היהודי התנסה באורחות חיים ובאידאולוגיות רבות שסטו מהמורשת עתיקת הימים שעליה כרתנו ברית עם ה' בהר סיני. סיפורה של שלומציון מוכיח בבירור כי הנאמנות לה' וההליכה בדרכיו הן המפתח לשלום, לביטחון ולשפע חומרי. כפי שמבטיחה התורה: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ... וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם... וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"8.