חדשות בית חב"ד

 ספירת מלאי

מי מהקוראים שזכה להיות בעליו של עסק עצמאי , מכיר בוודאי את הלחץ המלווה את הימים האחרונים של שנה קלנדרית: דיווחי מס, החזרי הוצאות, הגשה של טפסים רבים מספור, בדיקת תשלומי מס וביטוח לאומי כדי לא לצבור חובות, ספירת מלאי, ומעל הכל, סיכום של המאזן השנתי. שכמו שאמרו כאן פעם: "אז מה היה לנו?"

 הרווחנו או הפסדנו? כל מה שטרחנו למענו, הועיל בסופו של דבר? ואיפה היו הנקודות החלשות, שטעונות חיזוק ותיקון? ועוד לא דיברנו בכלל על התחזית לשנה הבאה, על החלוקה לרבעונים עתידיים, ועל הצורך להיות לסכם את מה שהיה אבל כבר לחיות את החודשים הבאים.

 אולי בכל זאת עדיף להיות שכיר במשרד ממשלתי...

היהדות מקדשת את הפנקסנות. את החיים עם יד על הדופק. להבדיל מהגישה הרווחת בימינו של "עזוב אותך. בקטנה. נזרום...", ערכי היהדות בני אלפי השנים מחשיבים כל רגע ורגע מחיינו ודורשים מאיתנו לצקת לתוכו תוכן משמעותי, כמו גם לדעת איפה היינו לא בסדר.

לא סתם, פתגם חסידי ידוע טוען כי הידיעה שאתה חולה ומה הדיאגנוזה, היא כבר מחצית מתהליך ההתרפאות.

חודש אלול ור"ה הם ימי השיא של חשבון הנפש הפנימי של האדם. בדיוק כמו במאזן ההוא, זה עם הברוטו והנטו, ההוצאות והכנסות, התשלום לספקים והצ'קים של השוטף פלוס תשעים, גם ימים אלו מוקדשים להתבוננות מעמיקה בכל מה שעשינו בשנה החולפת.

האם הפכנו לאנשים טובים יותר? האם התקדמנו ביחס לשנה שעברה, או שחלילה צברנו ירידה מוסרית או התנהגותית? ואיך היתה הזוגיות? והיחס לילדים ולהורים? והיותנו יהודים? האם התחברנו יותר לנשמה שלנו ולמקורה, או שמא העדפנו לבלות במחוזות אחרים? האם אנחנו משיגים את היעדים האמיתיים של החיים? האם אנחנו משקיעים את כוחותינו בכיוונים הנכונים והחשובים באמת?

כמו במאזן של המספרים, שם יש לנו ליווי צמוד של רואה חשבון והנהלת חשבונות,  גם את המאזן הרוחני לא עושים לבד. הקב"ה מעניק סיוע אלוקי כביר לכל מי שרוצה באמת לתקן את דרכיו ולקבל עליו החלטות טובות למשך השנה הבאה. דברים שקשה מאוד לשנות ולתקן במשך השנה כולה, עכשיו אפשר להשיג במאמץ קטן בהרבה.

אחרי שנגלה באמת איפה אנחנו עומדים, נזכר שהקדוש-ברוך-הוא שלח אותנו לעולם-הזה, למטרה מסוימת  אך קורה שאנחנו מתרחקים מהאמת, עד שנשכחת מאיתנו אפילו ה'שפה' -  הדרך להתפלל נכון אל ה'. ואז, בצר לנו, אנחנו פשוט צועקים.

זו תקיעת שופר - צעקה עמוקה ופנימית, שמעוררת את רחמי ה', ושבזכותה הוא מראה מחדש את חיבתו לעמו ומוחל וסולח לנו על כל מה שהיה. בראש השנה אנו תוקעים בשופר, ו"צועקים" מעומק ליבנו לאבינו שבשמים שיחוס עלינו, בניו ובנותיו היקרים, ויכתבנו לשנה טובה ומתוקה.

הראש של השנה

א' בתשרי אינו רק היום הראשון של השנה, אלא גם ה'ראש' שלה. כשם שהראש מפעיל את כל הגוף, כך גם בראש-השנה נקבע כל מה שיקרה במשך השנה.

המשקל הסגולי של יום זה הוא גדול יותר מאשר בשאר ימי השנה. בשני הימים של ראש השנה ניתן להשפיע לטובה על העתיד לקרות לנו במהלך השנה כולה. לכן הוא נחשב יום הדין, ואנו מרבים בו בתפילה ובבקשה לכתיבה ולחתימה טובה.

בית חב"ד חדרה יקיים שלל אירועים במהלך השנה – עקבו אחרי הפרסומים...  

מתי ואיך?

בליל ר"ה נוהגים לאכול תפוח בדבש, ולאחל "יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".

בימי חמישי ושישי (29-30/9) הולכים בשעות הבוקר לבית הכנסת הסמוך ושומעים את

 בית חב"ד חדרה והרב יוחנן בוטמן  מאחלים לכל בית ישראל כתיבה וחתימה טובה,ושנה טובה ומתוקה.

רציתי לומר לך תודה

בתחילת דרכו של רבי ישראל הבעל שם טוב היה צדיק נסתר, כל מעשיו היו בצניעות ולא ניכרו בו תכונות מיוחדות. התנהגותו היתה פשוטה למדי ותנועותיו לא עוררו כל ענין אצל רואיו.

'תחביב' מיוחד היה לו בטרם התגלה כצדיק יסוד עולם, לפגוש אנשים ולשאול בשלומם, במטרה לשמוע מהם: ברוך ה', תודה לא-ל וכדומה. פשוט להודות ולהלל את שמו יתברך.

יום אחד הוא נכנס לבית כנסת שם ישב 'פרוש', (פרושים היו אלו שהסתגרו והסתגפו בתעניות), והגה בתורה. ביקש הבעל שם טוב לשאול לשלומו, ההוא מרוב עיסוקו בלימוד, לא התייחס אליו. משחזר על שאלתו, הראה לו ה'פרוש' את הדלת.. שיצא החוצה!

אמר לו הבעל שם טוב – 'ומה עם פרנסתו של בורא עולם'?

כאן הבין ה'פרוש' שמדובר פה באדם 'בר אוריאן' = תלמיד חכם, ושאלו לפשר דבריו.

נענה לו הבעש"ט: 'גם הקב"ה מצפה ל'פרנסה' משלו, אלו התשבחות של כל בני האדם'. לא משנה מה עיסוקו של האדם עליו לשבח את ה' ולומר לו תודה, לדברים הקטנים כמו לגדולים.

כשיהודי מוקיר ואומר תודה, מעניק לו הקב"ה תוספת בבריאות, פרנסה ונחת מהמשפחה.

*

בפרשת השבוע 'כי תבוא', קוראים אנו על מצות הביכורים. אלו היו פירות שבעת המינים, הראשונים ש'ביכרו' (הובשלו) בשדה, אותם היו מעלים לירושלים ומוסרים לכהן בבית המקדש, כשבח והודיה על חלקת האדמה בארץ ישראל ופירותיה המובחרים. רחובות ירושלים לבשו חג בקבלת הפנים החגיגית ל'עולים' הרבים שהגיעו בקול תרועה ושמחה.

 ב'טקס' המיוחד של מסירת הפירות היה בעל השדה אומר מילות שבח ותודה: .."ויבאנו אל המקום הזה (ממצרים) ויתן לנו את הארץ הזאת.. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'". כלומר, מעבר לנתינה של הביכורים שתוכנה הערכה והודיה, ישנה החובה להביע זאת בדיבור בקול רם.

מילות התודה חשובות והן מביעות את רגש הלב של המקבל. בסופו של דבר הן גורמות נחת רוח ואף רצון להמשיך בנתינה. כך אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "לעולם יסדר אדם שבחיו של מקום (הקב"ה) ואחר כך יתפלל". מכאן סדרו בתחילת התפילה מזמורי הודיה. כמו כן בטרם התחלנו את היום, עם יקיצתנו מהשינה אנו אומרים 'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך'. תודה לך ה' על פקיחת העיניים לעוד יום מאיר וזורח.

לרגל השנה החדשה נאמץ את הכרת התודה גם בינינו, היא לא כרוכה במאמץ אך שווה הרבה הערכה!

*

מוגש לרגל השבת הקרובה ח"י אלול יום הולדתם של שני 'המאורות הגדולים' רבי ישראל הבעל שם טוב מייסד החסידות ורבי שניאור זלמן מייסד חסידות חב"ד.

הרב יוחנן בוטמן

שבת שלום