קדימה...
משל לבן שאביו תפר לו בגד יקר. מחוסר זהירות של הבן, נקרע הבגד לגזרים.
לימים תפר לו אביו בגד חדש והפעם הזהירו לבל יצא למגרש המשחקים בעודו עם הבגד אלא יחליפנו לבגד פשוט. שוב, חמד לו הילד לשחק עם החברים והבגד התלכלך ויצא מכלל שימוש.
ראה זאת אביו החליט ואמר: 'הפעם, אתפור לך בגד, ואינני מוסרה לך אלא מניחו בארון עד שאדע שאתה מסוגל להיות אחראי ולשמור עליו כראוי'.
מפעם לפעם הוציא האב את הבגד, מראה אותו לבנו, ואומר לו: 'ראה בני, זה הבגד עבורך, לכשתיטיב את מעשיך, אתן לך אותו בשמחה'...
כך נהג רבי לוי יצחק מברדיטשוב לספר את המשל באומרו כן על בית המקדש:
היה לנו בית מקדש ראשון שנחרב לנו בעוון שנאת חינם, נבנה לנו בית מקדש שני אך גם הוא נחרב בעוונותינו.
הפעם, מחכה לנו בית המקדש השלישי שכבר בנוי בתפארתו ומחכה לעיתוי הנכון שירד משמים.
מידי שנה בשבת זו שלפני תשעה באב, מראים לכל אחד מאיתנו את אותו בית מקדש על מנת שזה יעורר בנו את הרצון והכמיהה אליו. כך נשפר את מעשינו ונחיש את ישועתנו.
זוהי השבת שנקראת 'שבת חזון' על שם ההפטרה: "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים". הוא היה מהנביאים שראו והוכיחו מראש על החורבן הצפוי בעקבות שנאת חינם שהתפתחה באותם ימים.
מחד החזון על חורבן הבית והגלות הארוכה שבעקבותיו. מאידך, חזון מלשון ראיה, על ראיית העתיד - בנין בית המקדש השלישי.
במקום לשקוע במרירות חסרת תקנה על מה שהיה ואיננו, יש למנף את המשבר, במטרה לחזון זוהר וטוב יותר.
"יהי רצון מלפניך שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך, אמן".
שבת שלום
הרב יוחנן בוטמן