לבכות או לשמוח?
מצבו הבריאותי של יעקב בנו של ר' ישראל החסיד הלך והתרופף. אביו התחנן למשרת שיאפשר לו להיכנס ליחידות לשפוך את נפשו אצל הרבי המהר"ש רבינו שמואל, הרביעי לאדמורי חב"ד, עוד בחול המועד של חג הסוכות.
צערו לא ידע גבול לאחר היחידות. פני רבו לא בישרו לו ישועות. מצידו כבר התכונן לגרוע מכל - - -
ביינתיים הכל החלו בהכנות לחג האחרון של סוכות - שמיני עצרת / שמחת תורה, הימים השמחים ביותר בשנה. הרבי אמר מפורשות שאפשר לקחת שמחה לכל ימות השנה...
אך ליבו של ר' ישראל איננו עם הסובב אותו, מעיו מתהפכים בקירבו. הוא כבר נאלץ להישאר לחג בחצר הרבי, אך הוא יודע שלא הרחק במקום מגוריו, יושבת אישתו חסרת ישע למראה בנה המתייסר ומתדרדר.. רגעים קשים ומרים.
הבנתי ממבט עיניו הקדושות של הרבי כי אין שום סיכוי, אומר לעצמו שוב ושוב.
עם רדת החשיכה מיד עם היכנסו של הרבי לאולם התפילה, החלו בסידורי ה"הקפות". כולם מפזזים, שרים ורוקדים עם ספרי התורה. מה קורה לי? חושב ר' ישראל לעצמו. הרי זה הזמן הכי נעלה בשנה, הקב"ה שמח עם כל יהודי ואנחנו שמחים איתו. אסור לי לשקוע בעצבות! פתאום בלי הרבה מחשבה, הוא נשאב למעגל הריקודים.. הרי אמרנו ש"בשמחת תורה לוקחים שמחה לכל השנה"!!!
כל כולו רוקד ואומר: "שישו ושימחו בשמחת התורה".
למחרת החג הוא נכנס שוב כדי להיפרד מרבו, והופתע לראות פנים מאירות וזורחות, לעומת היחידות בפעם הקודמת.
"דע לך, אמר לו הרבי, כשהיית כאן בחול המועד לא ראיתי כל אפשרות על פי טבע לבטל את הגזירה הנוראה מכל.. אולם הריקודים שלך והשמחה האמיתית בה היית שרוי בשמחת התורה והסרת כל עצב מליבך למען תוכל לרקוד ולשמוח, הם אלו שהסירו מחיצות וקרעו לחלוטין את הגזירה".
"לך לשלום, ותישא ברכה ונחת מכל יוצאי חלציך"!
*
שמיני עצרת ושמחת תורה (בחו"ל מחולק ליומיים, רביעי וחמישי ובארץ ישראל חוגגים ביום חמישי את שניהם יחד) הם החגים החותמים את חודש תשרי. 'תשרי' משמעותו 'ראשית' והתחלה לשנה הבאה וכל חג בחודש זה אמור להמשיך את סגולותיו לכל השנה.
החג האחרון מכונה כ"זמן שמחתנו" על היותו מאגר של שמחה. כך אמרו רבותינו מנהיגי החסידות: "בשעות אלו יש לשאוב שמחה בדליים".. "מה שאפשר להשיג בראש השנה וביום הכיפורים על ידי תפילות ובכיות אפשר בקלות יותר לקבל בשמיני עצרת ושמחת תורה על ידי שמחה וריקודים"...
חג שמח!
הרב יוחנן בוטמן