משמעות בחיים
מספרת הגמרא אודות רבי חנינא בן דוסא ואשתו שהיו עניים מרודים אך מעולם לא רצו לבקש עזרה וסיוע. בימי שישי כשכולם היו אופים חלות בבית, היתה גם אשתו מדליקה את התנור ומכניסה עצים על מנת שיהיה עשן ויראה כאילו יש גם להם חלות.
אחת השכנות שהיתה אשה רעה, חשבה לעצמה – איך יתכן שהתנור עובד אצלה בבית והרי אין לה אפילו קמח?...
דפקה בדלת, ושאלה האם יש מישהו בבית? משלא נענתה פתחה את הדלת וניגשה לתנור במטרה ללגלג עליה שהתנור ריק וסתם דלוק.. ואז היא גילתה להפתעתה תנור מלא בחלות ריחניות שמעולם לא ראתה כאלו... מיד צעקה לרבנית שתביא מרדה לרדות את החלות המוכנות כדי שלא יישרפו..
זה היה נס מיוחד...
(על פי מסכת תענית דף כד עמוד ב')
*
פרשתינו נקראת 'חיי שרה', למרות שאיננו קוראים כלל אודות קורות חיי שרה, אלא על מאורעות המנוגדים לחייה כמו פטירתה, קבורתה ונישואי אברהם לאשה שניה. משום מה התורה בוחרת כאן להדגיש בפרק זה את החיים שאחרי... מדוע?
והתשובה: חיים אמיתיים מתבטאים במילוי שאיפותיו וחזונו של האדם. מבחן התוצאה בא דווקא לאחר חייו הפיזיים, כשלמרות היעדרותו הכל ממשיך לתפקד כמקודם.
המאורע המרכזי של הפרשה שיצחק נושא לאשה את רבקה. נאמר בפסוק: "ויבאה יצחק האוהלה שרה אמו.. וינחם יצחק אחרי אמו". אומר על כך רש"י בשם המדרש: "שכל זמן שאימו שרה היתה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, ברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האוהל. משמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו".
זו המשמעות האמיתית של חיי שרה, שאורח חייה ממשיך גם אחרי מותה. ההווי של ההכנות לכבוד השבת לצד הברכה ממשיכה להיות מאבני היסוד של המשפחה.
שבת שלום
הרב יוחנן בוטמן