אנחנו זוכרים
..הוא הכין את עצמו היטב לפגישה המיוחלת בתל אביב שם אמור להיפגש עם נציגי החברה האמריקאית שבאו לבחון את השקעותיו. במידה והפרוייקט יוצא לדרך, יוכל לרשום הישג מרשים עם תשואה נכבדה. הפגישה אמורה לסגור עבודת היגוי של שנים ארוכות. מכאן נוסקים כלפי מעלה, הפטיר לעצמו.
משהגיע לעיר מנסה הוא לתור אחרי מקום חניה אך – התפוסה מליאה. סיבוב אחר סיבוב ברחובות הצרים החד סטריים של תל אביב הסואנת, ואין לו שום חניה באופק. הוא עומד בצד נואש ---- אוי רבונו של עולם! עזור לי פה עם החניה, תמצא לי מקום שאוכל 'רק' להשאיר את הרכב ולהמשיך לפגישה כי הזמן דוחק..... אם אמצא חניה, אפריש מהרווחים של העיסקה סכום נכבד לטובת משפחות נזקקות.
הוא אינו מאמין למראה עיניו, בדיוק ליד הבנין שם הוא מחכה, יוצאת מכונית ומפנה את מקומה לחניה. אנחת רווחה נפלטת מפיו ואז מרים את עיניו למעלה ואומר: "ריבון העולמים, בסוף הסתדרתי לבד"...
*
העוצמה הכלכלית שהיתה עם רדת אבותינו למצרים לא ידעו תושביה מאז ומעולם, הכל ראו את הברכה האלוקית שהביא יעקב למי ה'נילוס' שהיה עולה ומשקה את כל המדינה ללא התערבות יד אדם כמו בתקופה שקדמה לה. יוסף בנו היה זה שהשכיל בחוכמתו האצילית והפך את מצרים למעצמת העל דווקא בתקופת שפל עם הרעב שהלך והחמיר. מכל העולם באו ושילמו במיטב הכספים והנכסים שהועברו לבעלות המצרית, העיקר לקבל פרוסת לחם למחיה...
מטבע הדברים פעילות זו היתה אמורה להיחרט לדורות בהיסטוריה המצרית, אך בדיוק להיפך נאמר בפרשתינו 'שמות': "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא... ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף". זהו, כאן נגמר הזיכרון, פרעה ועמו הופכים את בני יוסף מאזרחי כבוד לעבדים חסרי כל ...
הנגע המצרי אינו לשעתו בלבד. זו תופעה 'בכל דור' ובכל עת מצוא, בה גם מנסה ה'יצר הרע' (יצר משורש המילה מצרים) להצר לאדם, להשכיח ממנו ולנתקו מהדרך הישרה הבסיסית והמוסרית.
ה'יציאה ממצרים' באה על ידי חיזוק הכרת התודה והגברת התודעה בא-ל אחד, היוצר והמנהיג הבלעדי.
שבת שלום
הרב יוחנן בוטמן