להסתפק בשעת מנוחה?!
היה פעם מלך משכיל וחביב ולו בן מבריק שהפליא את כל רואיו, זהו הבן היחיד 'יורש העצר'. בבוא הימים יירש את אביו וימשיך את שרשרת המלוכה הנכבדה של המשפחה לדורותיה...
אך הוריו המלך והמלכה דאגו לו מאוד היות וזה היה עצלן שהתרגל מקטנותו למשרתים שעמדו לצידו בכל שעות היממה. הם גמרו אומר בנפשם שיש לשלחו לפרק זמן למקום רחוק, שם יתחנך ללימודים ולמילוי משימות.
בסביבה החדשה לא התרגל הנער הנסיך בקלות לדרישות לוחות הזמנים במקום החדש ואף 'הוענש' בעבודות בלתי פוסקות עד שלבסוף ניטלה ממנו האפשרות למנוחת צהריים..
זה כבר נהפך אצלו לבלתי נסבל והוא התהפך מידי לילה על מיטתו ברגשי געגועים עזים להוריו ולארמון המלוכה
- - -איפה אבא שלי? מה חטאי ופשעי שנותקתי מבית הוריי?
עם הזמן משהורגל הילד לעבודה כאחד האדם, החליטו מחנכיו כי יש להחזירו לביתו. בלי לשתף אותו בכל המהלך, קראו למלך על מנת שיבוא אישית להחזיר את בנם לחיק המשפחה הממלכתית.
דקה ארוכה התחבקו האב עם בנו
- - -אבא! קרא הבן לאביו בקול נרגש, יש לי אליך בקשה, לאחרונה העמיסו עלי מדיי. איני יכול כבר..
אנא! תראה שיחזירו לי את שעת המנוחה!...
אוי בני היקר, מדוע אינך חושב שהגיע העת ליציאתך המוחלטת מהמקום?! הרי לשם כך הגעתי!
*
בפרשת השבוע 'וארא' כשמשה רבינו פונה לעם ישראל המשתעבד קשות אצל פרעה ונתיניו ומבקש לומר להם את בשורת הגאולה, נאמר על כך: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". הם כל כך היו שקועים למלא את חובתם, עד שאפילו לא הצליחו להפנים שזהו זה! יוצאים מגלות מצרים. כל שביקשו ש'רק' לא יהיה יותר גרוע...
זהו ה'סימפטום' של מצרים המנסה לחתום ביהודי את 'העבדות' ושולל ממנו כל אפשרות למחשבה מקורית של 'בן חורין' טבעי, אשר יהודי אינו יכול כלל להיות נתון תחת שליטה זרה.
כשמתבוננים חיובית ומפנימים שאפשר גם אחרת, ואדרבה, לא תיתכן מציאות של גלות ושיעבוד לבני ישראל, בדיוק כמו בן המלך שמקומו הטבעי הוא אצל אביו בארמון המלוכה, או אז הופכים ונמצאים בכיוון של גאולה.
"בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-לוקים על ההר הזה". השייכות היחידה שלנו היא אך ורק לא-לוקים.
שבת שלום
הרב יוחנן בוטמן